למרות שזה לקח המון זמן (הרבה יותר מדי),
שמח שכעת יש אתר לספר.
את מותה של השתיקה הזאת,
יש להפיץ כמה שיותר ולכמה שיותר.
המון מזל טוב!
אוהב,
תאי.
תאירי הנכדה האוהבת.בתאריך 03 אוק' 2009 בשעה 12:36
סבוווווווווווווווווש ?!
המון מזל טוב על האתר החדש : )
וגם ליומולדתתתת 80 !!!!
אני אוהבת אותך המון
ומאחלת לך עוד המון שנים של בריאות.
כתבת סיפור מדהים ומגיע לך שכולם יראו וילמדו מזה.
ואני מקווה שכולם יראו איזה סבא מדהים יש לי.
אוהבת המון ותמיד תאירי.
דניאלהבתאריך 03 אוק' 2009 בשעה 13:50
סבא דויד, יותר מהכול כתיבת הספר חשובה ובעלת ערך בעיני כי השתיקה אינה מעלימה דבר, היא רק מאפשרת לו לגדול בחשכה. לשים אור על החרדה, הבושה, הכאב, צריך לזה המון אומץ. ובתמורה לאומץ הזה עוד טוב נכנס לעולם ומחליף את הצל.
תבורך על מורשת האומץ שאתה מנחיל כך לנכדיך.
תבורך על הבחירה שלך לדבר את הכאב, להוציא אותו לאור, כדי שכמו בתיבת פנדורה, יצאו כל הרגשות השליליים בזה אחר זה ובסוף תהליך הניקיון הזה תישאר לנו התקווה והאהבה העצומה שעבורי היא מי שאתה כבעל, אבא וסבא ושלה נתת חיים (במקביל להמתתה של השתיקה) בפרסומו של הספר. דניאלה
הדר קאישבתאריך 03 אוק' 2009 בשעה 14:34
סבא שלי אני רוצה להגיד לך כמה אני אוהב אותך ואני מברך אותך על האתר לספר שלך …
עוד לא הספקתי למרות הזמן שעבר … להגיב לך על הספר באופן נרחב…
אז אני רוצה להגיד לך שאני מאוד אוהב את הכתיבה ואת יכולת הביטוי שלך אני חושב שזה נפלא שכתבת את הספר וזה שיש עכשיו לספר אתר אינטרנט…
וכמו שתאי אמר חשוב מאוד ש"מותה של שתיקה " יפורסם כמה שיותר..!
אוהב מאוד ותמיד הדר…
מעיין קאישבתאריך 03 אוק' 2009 בשעה 14:36
בוקר טוב
תודה בבקשה
חג שמח
אני אוהב אותך
תהנה מהמתנות
יום נהדר ובייביי
ז'אק מירבבתאריך 11 אוק' 2009 בשעה 11:03
דוד יקירי
קראתי את הקטעים באתר והצתמררתי! אכן הדחקת את הקורות עמך ולא תיארתי לעצמי שהדוד שאני מכיר, הרגוע, הנחמד, בעל חוש ההומור הנפלא, עבר את אשר אתה מתאר בפרקים המעטים שבאתר!
זו באמת מותה של שתיקה ומוות זה "מבורך"! אין בעל אנוש שיכול לנצור בקרבו כל כך הרבה שנים את הזוועות האלה ואני רק יכול להצדיע לך על שמצאת בך את האומץ האדיר לחזור לתהומות הנשיה, לגיהנום ההוא ולתאר אותו במילים.
דוד ידיד, אני רק יכול לאחל לך כי לאחר שמשא כבד כל כך השתחרר מלבך, תשרור שלווה בחייך ותשאר אתו דוד ואף יותר!
שלך בידיות
ז'אק
נב – היכן אפשר להשיג את הספר?
הי דוד,
שמחתי מאד לראות את האתר, מקווה שאכן תמשיך במלאכת התיעוד הקשה והסבוכה,
נהניתי מאד לעבוד עמך,
יישר כח,
הדס בכר
אביבהבתאריך 07 נוב' 2009 בשעה 11:50
דוד שלום,
נפגשנו ביום שישי בבריתה של הנינה של מלי .(ישבנו באותו שולחן)
ישר כח על האתר שאתה מציג.
מאחלת לך בריאות טובה והרבה שמחה ונחת מהמשפחה.
אין לך להתבייש בעברך.צריכים להתבייש אלו שגרמו לך ולאחרים סבל.
היה חזק עבור אלה שאתה אוהב,והם אוהבים אותך.
כל טוב, אביבה
אלוןבתאריך 14 נוב' 2009 בשעה 9:20
שלום נכבדיי,
את דוד היקר לליבי הכרתי בחדר בכושר שאותו אני מנהל.כל בוקר בשעה 5 וחצי מתייצב דוד להליכה שלו,להתעמלות ואחר כך האיש החביב הזה הולך לשחות.כל בוקר שאני רואה את האיש הזה עם האנרגיות החיוביות כל כך ליבי מתמלא שמחה ואושר וכמובן אני חייב לתת לו חיבוק גדול ואוהב.
לפני כשנה בערך העניק לי דוד את הכבוד הרב כ"כ כשנתן את את הספר שלו "מותה של שתיקה".
בבטחון רב אני יכול לומר משאז שקראתי את הספר ההערכה והאהבה שלי לדוד עלו לאין ערוך,האיש הזה עם כל כך הרבה נתינה והומור למרות הזוועות שעבר פשוט בלתי ייאמן.
ברמה האישית חיזק אצלי הספר את התחושה עד כמה חשוב שתהיה לנו מדינה משלנו וצבא מגן,כדי שזוועות כאלו לא יחזרו,כמה חשוב לחבק את אותם ניצולי שואה ולתת להם את ההרגשה שיש מי שדואג להם ומגן עליהם.
הספר כתוב כ"כ יפה ורהוט ומעביר לדעתי את התחושה המדוייקת של מה שדוד ושאר הניצולים ואלו שנספו( יהי זכרם ברוך) עברו בתופת של השואה.
דוד יקירי תודה רבה לך שכתבת את הספר ושהענקת לי אותו.
יישר כוח ובריאות.
אלון הראל
אורלי שדהבתאריך 17 נוב' 2009 בשעה 15:07
דוד היקר!
איש כמוכך לעולם לא יוכל "להעלם בין ההמונים", להישכח.
בכל בוקר כשחשוך עדין בחוץ ,אנחנו מתראים בחדר הכושר. תמיד תהיה הראשון לברך בברכת בוקר טוב כשחיוכך מאיר לי את היום.
תמיד תתן מחמאה או מילה טובה .אתה איש חם ורגיש ורגישותך הרבה באה לידי ביטוי בספר "סופה של שתיקה".
בהתחלה חששתי לקרא אותו ,מאחר שנטייתי הראשונה להגן על עצמי מתכנים כואבים אלו , במיוחד כשמדובר באיש מוכר.
אבל הצלחת לבטא הזוועות מנקודת מבטו של ילד, נער ואח"כ בוגר בדרך שעשתה את הקריאה אפשרית ובקטעים רבים אפילו מהנה ,למרות התכנים הקשים.
זהו סיפור הישרדות בעולם של גיהנום של אדם שהצליח להשאר נורמלי בעולם של תופת .
אני מעריכה אותך ואוהבת אותך מאוד ומקווה ללמוד ממך עוד הרבה בעתיד .
אורלי שדה
רונן ניסןבתאריך 25 נוב' 2009 בשעה 10:59
שלום דוד,
איננו מכירים, אבל קראתי את ספרך ואני חש "מכיר". שמח מאוד על ההזדמנות לחוות דרכך את מאורעות התקופה החשוכה של עם ישראל. נקודת המבט שלך ודרך העברת המסר, כילד, השאירה בי חותם אחר, שונה ואמיתי. כזה שלא מחפשים תירוצים, עובדתי מאוד.
אני יכול רק לקוות כי לאחר התקופה האיומה הזו חווית חוויות אחרות של שמחת חיים, בריאות שלמה, אושר עם ילדים נכדים ובתקווה גם לנינים.
מאחל לך, לבני משפחתך, אושר ואריכות ימים נפלאים.
טל אלעזרבתאריך 30 נוב' 2009 בשעה 16:14
דוד היקר,
ראשית, אומר לך בפשטות כי הקריאה בספרך גרמה לי לטלטלה רגשית עזה. בהגיעי לעמוד בו אתה מתאר את מות אימך ואחיותיך האהובות, תקף אותי בכי גדול. כזה שאיני זוכרת כמוהו זה זמן רב, כזה שיש בו כעס ועצב וחוסר אונים ואי-יכולת לקלוט את הסיטואציה הנוראה: מתוך אפיסת כוחות וייאוש, בזו אחר זו, תוך מס' ימים, שבועות ספורים בלבד לפני השחרור. לא יכולתי לעכל כל זאת.
התקשרתי אליך למחרת בבוקר, מקווה שלא להעיר אותך בשעה מוקדמת כל כך. הייתי חייבת לדבר איתך על הרגשתי, לשתף אותך. לא ענית מיד, ושכחזרת אליי בטלפון, שוב חנקו הדמעות את גרוני. אתה אמרת לי, ברגישותך, שאינך רוצה "שאקח את זה ללב".
כאן המקום לומר לך, שלא רק צער חשתי בעקבות הקריאה בספר, אלא גם התרגשות גדולה. התרגשתי לראות עד כמה גדולה המחויבות שלך למשפחתך ושמחתי לראות שלא ויתרת והלכת עם האמת שלך עד הסוף. ממך אני למדה שעלי להמשיך לבטא עצמי באופן מלא וללא פחד. ללא פחד ממה יגידו, ללא פחד ממה שיקרה.
אני מאחלת לך הצלחה בהפצת הספר לעוד אנשים רבים.
זכרה של משפחתך ישכון בליבי תמיד.
שלך,
טל אלעזר
אילנה גבעבתאריך 21 דצמ' 2009 בשעה 9:12
דוד יקר .
היה זה לפני שנים כאשר שוחחנו לראשונה וניסינו לגעת בעברך .זוכרת אני את הקושי להתחבר לטראומות הילדות. עבר זמן רב עד שהתגבשת לכתיבת הזיכרונות .
זכורני כל פרק ופרק שנכתב הכאב שליוה אותו והספק האם נכון לכתב ולספר.
זוכרת אני את יום יציאת הספר וההתרגשות שאחזה בכולנו.
שלב שלב לוויתי אותך בליבי ומחשבותיי.
גילית לכל קוראיך יכולת נדירה להעביר רגשותיך כאבך וסבלותיך.הרגשתי שאני בוכה איתך וכואבת אתך.
מודה אני על ששיתפת אותי ולמידתה את כולנו כיצד אפשר להמשיך ,לבנות משפחה,להקים בית ולחייך.
תודה לך
אילנה .
תמר - ביה"ס צהלהבתאריך 12 אפר' 2010 בשעה 11:15
דוד ,
מאוד נהנתי לשמוע את סיפור חייך .
ריגשת את כולנו עד דמעות .
נגעת לליבנו .
סיפרת לנו על כאב , פחד, חשש אבל גם ידעת לעלות חיוך על פניך .
העשרת לי הרבה .
תודה רבה לך .
תמר
אליה ויעלי, ו2 צהלה.בתאריך 12 אפר' 2010 בשעה 11:16
דוד היקר,
אנחנו מודות לך מאוד שסיפרת לנו את את הסיפור שלך.
הוא ריגש אותנו מאוד.
אנחנו רוצות להגיד שאנחנו משתתפות בצערך על בני משפחתך שמתו בשואה
ומקוות שתמשיך לספר את סיפורך- שהיה מעניין ומיוחד מאוד.
אוהבות,
אליה ויעלי(:
יובל גולן-בית ספר צהלהבתאריך 12 אפר' 2010 בשעה 11:17
דוד,
רציתי להודעות לך שבאת אלינו לכיתה בשבוע שעבר
כולנו מאוד התרגשנו לשמוע את סיפורך ואני לא ישכח אותו
הרבה זמן. חשבתי על סבא וסבתא שלי שגם הם ניצולי שואה
והיה לי מאוד מעניין להשוות בכל מקרה תודה רבה רבה
וכולנו פה חושבים שאתה גיבור. לימדת אותנו שלמרות כל הכעס
הפחד צריך להמשיך האלה ולהקים משפחה.
תודה על הכל,
יובל
זוהר ומיכל בית ספר צהלה ו2בתאריך 12 אפר' 2010 בשעה 11:18
דוד, ♥
נהנינו מאוד מההרצאה שלך על ילדותך.
היה מאוד מעניין וחבל שלא היה הרבה זמן לשמוע הכול.
קשה לנו לתאר שכל זה קרה לך כשהיית בגילנו… ♠♣
אנו מודות לך שהגעת לכיתתנו וחלקת איתנו את סיפור עברך בצורה כה מרתקת.
אנחנו בטוחות שבקרוב מאוד נקרא את הספר שלך [:
תודה רבה לך,
זוהר דלומי ומיכל הראל בית ספר צהלה ו'2
☺☻♥ ♦ ♣ ♠ • ○ ◘
אביב זהר (בית ספר צהלה)בתאריך 12 אפר' 2010 בשעה 11:19
דוד היקר,
מאוד נגע לי לשמוע את סיפור חייך.
לימדת אותי דברים חדשים שעוד לא ידעתי .
במסע שסיפרת לנו היו רגעים מאוד עצובים ובהם הדמעות עמדו לי בעניים אבל התאפקתי לא לבכות .
ריגשת אותי מאוד ואני מקווה שתבוא שוב.
היית מרצא למופת לימדת את כולנו המון דברים .
אני רוצה להודות לך על ההזדמנות שניתנה לנו לפגוש אותך.
תודה רבה!!!
מאיה גולדשטייןבתאריך 12 אפר' 2010 בשעה 11:20
דוד היקר ,
אני מאיה גולדשטיין מבית הספר צהלה ,
אני רוצה להגיד לך שאתה בן אדם נורא מעניין ,
ואני חושבת שאתה בן אדם חזק .
הסיפור שלך מאד עצוב וקשה ואני חושבת שעמדת מול זה בגבורה ,
תודה רבה על שסיפרת לנו את סיפור חייך ,
נתת לי המון העשרות חדשות ,
אמנם ידעתי על השואה לפני כן ,
אבל אף פעם לא שמעתי סיפור כזה של בן אדם חזק כ " כ .
הסיפור שלך נגע לי בלב ,
מקווה שתבוא לבקר שוב בכיליון עיינים .
תודה …
מאיה גולדשטיין בית הספר צהלה .
נטע גולדשטייןבתאריך 12 אפר' 2010 בשעה 11:21
היי דוד ,
קוראים לי נטע גולדשטיין ואני בביה"ס צהלה , בביה"ס שסיפרת לנו את סיפורך .
רציתי להגיד לך שסיפור שלך מאוד ריגש אותי ונגע לליבי.
תודה רבה שבאת לבית ספרינו, במיוחד שזו הייתה הפעם הראשונה שלך מול ילדים שהיית בגיל שלהם בזמן השואה.
באהבה, נטע גולדשטיין ביה"ס צהלה ♥
נועה גרוסבתאריך 12 אפר' 2010 בשעה 11:24
דוד היקר ,
לפני כמה ימים הרצאת לנו בכיתה בבית הספר " צהלה " .
קודם כל , סיפרת את הסיפור מאוד יפה ומרגש .
סיפורך מאוד קשה אבל בכל זאת נורא מעניין , התרגשתי נורא .
בזמן שסיפרת לנו את סיפורך בכיתה חשבתי על כמה שאני רוצה כבר לקרוא את הספר שלך .
אז החלטתי שאני באמת אקרא אותו ואני בטוחה שאני " ייהנה " , אתרגש ובטוח שאבכה .
אתה בן אדם מאוד מעניין ומרגש .
לעולם לא שמעתי על בן – אדם כה חזק שעבר את תקופת השואה במצבים כאלו קשים וכואבים , כמוך .
בהצלחה עם הספר ועם האתר ,
מקווה שתבוא לבקר שוב בבית ספרנו .
תודה רבה שסיפרת את סיפור חייך .
נועה גרוס
בית – הספר צהלה
טל - מבית ספר צהלהבתאריך 12 אפר' 2010 בשעה 11:24
דוד,
ביום שישי שעבר ביקרת בבית ספר צהלה והרצאת על מה שעברת בשואה.
ההרצאה שלך הייתה מאוד מעניינת ומרגשת…
אני חושבת שהסברת לנו בצורה מעניינת ומובנת…
המורה שלנו הקריאה לנו חלק מן הספר שלך ואני חושבת שהוא מאוד מעניין ואני רוצה מאוד לקרוא את הספר…
אני תמיד אזכור את סיפורך המעניין…
קימי וולפיש (ביה"ס צהלה)בתאריך 12 אפר' 2010 בשעה 11:25
דוד,
סיפור חייך מאוד ריגש אותי ונגע לליבי.
אני מאוד שמחה ורוצה להודות לך על ההזדמנות שניתנה לי לפגוש אותך ולשמוע ממך את הסיפור.
המון תודה על שבאת לביה"ס והרצת לכיתה.
אני בטוחה שכל ילדי הכיתה וגם אני התרגשנו ולמדנו דברים חדשים.
המון המון המון תודה על הכל, קימי =)♥
מאיהבתאריך 12 אפר' 2010 בשעה 11:26
דוד, אתה היית בבית ספר שלנו בית ספר צהלה שבתל אביב. אתה הרצאת לנו על כל הדברים שעברת שם.
הסיפור שלך היה נורא מרגש ועצוב ואני רוצה לשאול אותך שאלה: איך הצלחת להשתקם בארץ ישראל?
אני רוצה להודות לך על כך שבאת להרצות לנו על על הדברים שחווית אני יודעת שאתה נורא התרגשת.
מקווה שתקרא ותענה.
מאיה.
יעלבתאריך 12 אפר' 2010 בשעה 11:26
דוד,
אני יעל מבית הספר צהלה בתל אביב. ביום שישי שעבר הרצאת בבית הספר שלנו על מה שעברת בשואה.
ההרצאה שלך הייתה מאוד מעניינת ומאוד מרגשת.
היום, שמענו בקול חלק מן הספר שלך, וכשהקריאו אותו ניסיתי לדמיין את ההמשך.
אני ממש רוצה לקרוא את הספר שלך וחושבת שהוא מאוד מעניין.
אני תמיד יזכור את סיפורך וסיפור משפחתך ומקווה שכמה שיותר אנשים יקראו וישמעו על הסיפור שלך.
תודה רבה שהרצאת בבית הספר שלנו,
יעל מבית ספר צהלה
אלי לידנר- בית הספר צהלהבתאריך 12 אפר' 2010 בשעה 11:29
שלום דוד,
שמי הוא אלי לידנר מבית הספר צהלה.
הרצעתך היתה מרתך במיוחד.
וההקרות איתך ריגשה אותי מאוד.
המפגש איתך לימד אותי המון והאשיר את הידע שלי.
הסיפור שלך היה סיפור מיוחד ומרגש,
הוא לא כמו כל סיפור פשוט רגיל ושטחי…
ומה שהיה מיוחד ומרתק במיוחד הוא זה ששמעתי את הסיפור ממישהו שהיה שם שראה את הכל וחווה את הסבל.
תודה רבה על הכל!
אלי
ליאן ארד - בית הספר צהלהבתאריך 12 אפר' 2010 בשעה 11:30
שלום דוד,
אני ליאן מבית הספר צהלה.
אני רוצה להודות לך על המפגש איתך,
הוא מאוד ריגש אותי.
המפגש איתך נתן לי נקודת מבט נוספת על השואה.
המורה שלנו קראה לנו את ההקדמה של סיפורך ,
היא הייתה מאוד מרגשת.
יום טוב.
עמית חדד - בית ספר צהלהבתאריך 12 אפר' 2010 בשעה 11:37
לדוד היקר ,
קודם כל אני רוצה לומר לך תודה על כך שהסכמת לבוא אלינו לכיתה ולספר לנו את סיפור חייך .
הרצאת לנו בצורה מאוד מרתקת ומעניינת ומרגשת !
אני רוצה לומר לך ממניי אישית שגם לי יש משפחה שנספתה בשואה ולא הצלחתי לראות אותם ולהכיר אותם מלבד סבא רבא שלי שמת בעודי בת שנה אך הוא לא עבר את השואה , הוא עבר לישראל כשהתחילה השואה והציע למשפחתו לבוא לבוא איתו אבל הם לא הסכימו כי מצבם הכלכלי שלהם היה טוב והם חיו חיים טובים , ואז התחילה השואה והם מתו .
כשסיפרת לנו שכשנגמרה השואה ובאת לארץ ישראל ניסית להיות כמו אלו שכבר היו שם . זה גרם לי קצת לחשוש שאולי המשפחה שלי לא התנהגה יפה וחשבה שעברת שם משהו שהוא פשוט מאוד .
אז קודם כל , גם אם כן וגם אם לא אני מצטערת גם בשמי וגם בשם סבתא רבא שלי וסבא רבא לי .
סיפוריך היו מאוד מרגשים ואף בכיתי רוב הפעמים . העשרת את הידע שלי על השואה מאוד . שמעתי המון סיפורים על השואה . קראתי המון ספרים ראיתי ספרים שמעתי סיפורים אבל אף פעם לא עברתי באמת הרצאה של ניצול שואה שבא וסיפר לנו את סיפור חייו במיוחד בשבילנו וגם אנחנו הראשונים !!!!
אני לא יודעת אם גם אני הייתי מצליחה לעבור את השואה ולהישאר בחיים במיוחד כמו בסיפור שלך ! אני עדיין לא מאמינה ולא קולטת שאני עכשיו יושבת וכותבת לך .
כשישבתי עם אמא שלי וסיפרתי לה את כל הסיפור שסיפרת לנו ועל הספר שכתבת ועל השם שלו ואת הסיבה לשמו היא אמרה לי שהרבה היו מתביישים על כך , ושזה נורא משפיל .
אבל אני דווקא חושבצ אחרת . אני חושבת שמי עבר את השואה הוא מישהו חזק , מישהו גיבור , מישהו שלאחר מותו יזכרו אותו בתור מישהו טוב לב , חזק וגיבור ! תמיד תמיד כשאני שומעת/קוראת סיפורים על השואה אני בוכה . מפני שזה נורא מרגש אותי !
אני מאוד שמחה שיצא לך לבוא אלינו לכיתה ולהרצאות לנו על סיפור חייך , אני מאוד התרגשתי ואני יודעת שגם אתה . סיפורך היה לפעמים מפחיד , לפעמים מוזר , לפעמים : "איך הצלחת לעשות את זה ?" , אבל למשך כל הסיפור הוא היה מרגש מאוד !!! שוב , אני שמחה שיצא לנו להיפגש ולשמוע את סיפור חייך !
באהבה – עמית חדד כיתה ו'2 בית ספר צהלה
דוד אלעזרבתאריך 12 אפר' 2010 בשעה 19:22
דוד היקר
קראתי את ספרך . כמה אומץ צריך כדי לשוב לאותם ימים ולילות ארוכים וקשים , לאותן חוויות נוראיות .
ובכל זאת , התגברת , החלטת לא להדחיק, לספר ואף לכתוב .
הסיפור שלך חשוב ביותר : הסיפור האישי שלך מעיד על השנאה שאין לה גבולות – לא גבול של עוצמה ולא גבול של מדינה .סיפרת על ההסתה בכפר שלך ,שלא נעצרת. ונוכחת לדעת שההעולם שתק .
השמדת העם היהודי לא היתה מתאפשרת לולא הסיוע של מדינות רבות באירופה.
נתנחם בעובדה שכיום יש לנו מדינה, עם צבא חזק ולא נאפשר לשום מדינה להשמיד אותנו.
היי סבא.
למרות שזה לקח המון זמן (הרבה יותר מדי),
שמח שכעת יש אתר לספר.
את מותה של השתיקה הזאת,
יש להפיץ כמה שיותר ולכמה שיותר.
המון מזל טוב!
אוהב,
תאי.
סבוווווווווווווווווש ?!
המון מזל טוב על האתר החדש : )
וגם ליומולדתתתת 80 !!!!
אני אוהבת אותך המון
ומאחלת לך עוד המון שנים של בריאות.
כתבת סיפור מדהים ומגיע לך שכולם יראו וילמדו מזה.
ואני מקווה שכולם יראו איזה סבא מדהים יש לי.
אוהבת המון ותמיד תאירי.
סבא דויד, יותר מהכול כתיבת הספר חשובה ובעלת ערך בעיני כי השתיקה אינה מעלימה דבר, היא רק מאפשרת לו לגדול בחשכה. לשים אור על החרדה, הבושה, הכאב, צריך לזה המון אומץ. ובתמורה לאומץ הזה עוד טוב נכנס לעולם ומחליף את הצל.
תבורך על מורשת האומץ שאתה מנחיל כך לנכדיך.
תבורך על הבחירה שלך לדבר את הכאב, להוציא אותו לאור, כדי שכמו בתיבת פנדורה, יצאו כל הרגשות השליליים בזה אחר זה ובסוף תהליך הניקיון הזה תישאר לנו התקווה והאהבה העצומה שעבורי היא מי שאתה כבעל, אבא וסבא ושלה נתת חיים (במקביל להמתתה של השתיקה) בפרסומו של הספר. דניאלה
סבא שלי אני רוצה להגיד לך כמה אני אוהב אותך ואני מברך אותך על האתר לספר שלך …
עוד לא הספקתי למרות הזמן שעבר … להגיב לך על הספר באופן נרחב…
אז אני רוצה להגיד לך שאני מאוד אוהב את הכתיבה ואת יכולת הביטוי שלך אני חושב שזה נפלא שכתבת את הספר וזה שיש עכשיו לספר אתר אינטרנט…
וכמו שתאי אמר חשוב מאוד ש"מותה של שתיקה " יפורסם כמה שיותר..!
אוהב מאוד ותמיד הדר…
בוקר טוב
תודה בבקשה
חג שמח
אני אוהב אותך
תהנה מהמתנות
יום נהדר ובייביי
דוד יקירי
קראתי את הקטעים באתר והצתמררתי! אכן הדחקת את הקורות עמך ולא תיארתי לעצמי שהדוד שאני מכיר, הרגוע, הנחמד, בעל חוש ההומור הנפלא, עבר את אשר אתה מתאר בפרקים המעטים שבאתר!
זו באמת מותה של שתיקה ומוות זה "מבורך"! אין בעל אנוש שיכול לנצור בקרבו כל כך הרבה שנים את הזוועות האלה ואני רק יכול להצדיע לך על שמצאת בך את האומץ האדיר לחזור לתהומות הנשיה, לגיהנום ההוא ולתאר אותו במילים.
דוד ידיד, אני רק יכול לאחל לך כי לאחר שמשא כבד כל כך השתחרר מלבך, תשרור שלווה בחייך ותשאר אתו דוד ואף יותר!
שלך בידיות
ז'אק
נב – היכן אפשר להשיג את הספר?
הי דוד,
שמחתי מאד לראות את האתר, מקווה שאכן תמשיך במלאכת התיעוד הקשה והסבוכה,
נהניתי מאד לעבוד עמך,
יישר כח,
הדס בכר
דוד שלום,
נפגשנו ביום שישי בבריתה של הנינה של מלי .(ישבנו באותו שולחן)
ישר כח על האתר שאתה מציג.
מאחלת לך בריאות טובה והרבה שמחה ונחת מהמשפחה.
אין לך להתבייש בעברך.צריכים להתבייש אלו שגרמו לך ולאחרים סבל.
היה חזק עבור אלה שאתה אוהב,והם אוהבים אותך.
כל טוב, אביבה
שלום נכבדיי,
את דוד היקר לליבי הכרתי בחדר בכושר שאותו אני מנהל.כל בוקר בשעה 5 וחצי מתייצב דוד להליכה שלו,להתעמלות ואחר כך האיש החביב הזה הולך לשחות.כל בוקר שאני רואה את האיש הזה עם האנרגיות החיוביות כל כך ליבי מתמלא שמחה ואושר וכמובן אני חייב לתת לו חיבוק גדול ואוהב.
לפני כשנה בערך העניק לי דוד את הכבוד הרב כ"כ כשנתן את את הספר שלו "מותה של שתיקה".
בבטחון רב אני יכול לומר משאז שקראתי את הספר ההערכה והאהבה שלי לדוד עלו לאין ערוך,האיש הזה עם כל כך הרבה נתינה והומור למרות הזוועות שעבר פשוט בלתי ייאמן.
ברמה האישית חיזק אצלי הספר את התחושה עד כמה חשוב שתהיה לנו מדינה משלנו וצבא מגן,כדי שזוועות כאלו לא יחזרו,כמה חשוב לחבק את אותם ניצולי שואה ולתת להם את ההרגשה שיש מי שדואג להם ומגן עליהם.
הספר כתוב כ"כ יפה ורהוט ומעביר לדעתי את התחושה המדוייקת של מה שדוד ושאר הניצולים ואלו שנספו( יהי זכרם ברוך) עברו בתופת של השואה.
דוד יקירי תודה רבה לך שכתבת את הספר ושהענקת לי אותו.
יישר כוח ובריאות.
אלון הראל
דוד היקר!
איש כמוכך לעולם לא יוכל "להעלם בין ההמונים", להישכח.
בכל בוקר כשחשוך עדין בחוץ ,אנחנו מתראים בחדר הכושר. תמיד תהיה הראשון לברך בברכת בוקר טוב כשחיוכך מאיר לי את היום.
תמיד תתן מחמאה או מילה טובה .אתה איש חם ורגיש ורגישותך הרבה באה לידי ביטוי בספר "סופה של שתיקה".
בהתחלה חששתי לקרא אותו ,מאחר שנטייתי הראשונה להגן על עצמי מתכנים כואבים אלו , במיוחד כשמדובר באיש מוכר.
אבל הצלחת לבטא הזוועות מנקודת מבטו של ילד, נער ואח"כ בוגר בדרך שעשתה את הקריאה אפשרית ובקטעים רבים אפילו מהנה ,למרות התכנים הקשים.
זהו סיפור הישרדות בעולם של גיהנום של אדם שהצליח להשאר נורמלי בעולם של תופת .
אני מעריכה אותך ואוהבת אותך מאוד ומקווה ללמוד ממך עוד הרבה בעתיד .
אורלי שדה
שלום דוד,
איננו מכירים, אבל קראתי את ספרך ואני חש "מכיר". שמח מאוד על ההזדמנות לחוות דרכך את מאורעות התקופה החשוכה של עם ישראל. נקודת המבט שלך ודרך העברת המסר, כילד, השאירה בי חותם אחר, שונה ואמיתי. כזה שלא מחפשים תירוצים, עובדתי מאוד.
אני יכול רק לקוות כי לאחר התקופה האיומה הזו חווית חוויות אחרות של שמחת חיים, בריאות שלמה, אושר עם ילדים נכדים ובתקווה גם לנינים.
מאחל לך, לבני משפחתך, אושר ואריכות ימים נפלאים.
דוד היקר,
ראשית, אומר לך בפשטות כי הקריאה בספרך גרמה לי לטלטלה רגשית עזה. בהגיעי לעמוד בו אתה מתאר את מות אימך ואחיותיך האהובות, תקף אותי בכי גדול. כזה שאיני זוכרת כמוהו זה זמן רב, כזה שיש בו כעס ועצב וחוסר אונים ואי-יכולת לקלוט את הסיטואציה הנוראה: מתוך אפיסת כוחות וייאוש, בזו אחר זו, תוך מס' ימים, שבועות ספורים בלבד לפני השחרור. לא יכולתי לעכל כל זאת.
התקשרתי אליך למחרת בבוקר, מקווה שלא להעיר אותך בשעה מוקדמת כל כך. הייתי חייבת לדבר איתך על הרגשתי, לשתף אותך. לא ענית מיד, ושכחזרת אליי בטלפון, שוב חנקו הדמעות את גרוני. אתה אמרת לי, ברגישותך, שאינך רוצה "שאקח את זה ללב".
כאן המקום לומר לך, שלא רק צער חשתי בעקבות הקריאה בספר, אלא גם התרגשות גדולה. התרגשתי לראות עד כמה גדולה המחויבות שלך למשפחתך ושמחתי לראות שלא ויתרת והלכת עם האמת שלך עד הסוף. ממך אני למדה שעלי להמשיך לבטא עצמי באופן מלא וללא פחד. ללא פחד ממה יגידו, ללא פחד ממה שיקרה.
אני מאחלת לך הצלחה בהפצת הספר לעוד אנשים רבים.
זכרה של משפחתך ישכון בליבי תמיד.
שלך,
טל אלעזר
דוד יקר .
היה זה לפני שנים כאשר שוחחנו לראשונה וניסינו לגעת בעברך .זוכרת אני את הקושי להתחבר לטראומות הילדות. עבר זמן רב עד שהתגבשת לכתיבת הזיכרונות .
זכורני כל פרק ופרק שנכתב הכאב שליוה אותו והספק האם נכון לכתב ולספר.
זוכרת אני את יום יציאת הספר וההתרגשות שאחזה בכולנו.
שלב שלב לוויתי אותך בליבי ומחשבותיי.
גילית לכל קוראיך יכולת נדירה להעביר רגשותיך כאבך וסבלותיך.הרגשתי שאני בוכה איתך וכואבת אתך.
מודה אני על ששיתפת אותי ולמידתה את כולנו כיצד אפשר להמשיך ,לבנות משפחה,להקים בית ולחייך.
תודה לך
אילנה .
דוד ,
מאוד נהנתי לשמוע את סיפור חייך .
ריגשת את כולנו עד דמעות .
נגעת לליבנו .
סיפרת לנו על כאב , פחד, חשש אבל גם ידעת לעלות חיוך על פניך .
העשרת לי הרבה .
תודה רבה לך .
תמר
דוד היקר,
אנחנו מודות לך מאוד שסיפרת לנו את את הסיפור שלך.
הוא ריגש אותנו מאוד.
אנחנו רוצות להגיד שאנחנו משתתפות בצערך על בני משפחתך שמתו בשואה
ומקוות שתמשיך לספר את סיפורך- שהיה מעניין ומיוחד מאוד.
אוהבות,
אליה ויעלי(:
דוד,
רציתי להודעות לך שבאת אלינו לכיתה בשבוע שעבר
כולנו מאוד התרגשנו לשמוע את סיפורך ואני לא ישכח אותו
הרבה זמן. חשבתי על סבא וסבתא שלי שגם הם ניצולי שואה
והיה לי מאוד מעניין להשוות בכל מקרה תודה רבה רבה
וכולנו פה חושבים שאתה גיבור. לימדת אותנו שלמרות כל הכעס
הפחד צריך להמשיך האלה ולהקים משפחה.
תודה על הכל,
יובל
דוד, ♥
נהנינו מאוד מההרצאה שלך על ילדותך.
היה מאוד מעניין וחבל שלא היה הרבה זמן לשמוע הכול.
קשה לנו לתאר שכל זה קרה לך כשהיית בגילנו… ♠♣
אנו מודות לך שהגעת לכיתתנו וחלקת איתנו את סיפור עברך בצורה כה מרתקת.
אנחנו בטוחות שבקרוב מאוד נקרא את הספר שלך [:
תודה רבה לך,
זוהר דלומי ומיכל הראל בית ספר צהלה ו'2
☺☻♥ ♦ ♣ ♠ • ○ ◘
דוד היקר,
מאוד נגע לי לשמוע את סיפור חייך.
לימדת אותי דברים חדשים שעוד לא ידעתי .
במסע שסיפרת לנו היו רגעים מאוד עצובים ובהם הדמעות עמדו לי בעניים אבל התאפקתי לא לבכות .
ריגשת אותי מאוד ואני מקווה שתבוא שוב.
היית מרצא למופת לימדת את כולנו המון דברים .
אני רוצה להודות לך על ההזדמנות שניתנה לנו לפגוש אותך.
תודה רבה!!!
דוד היקר ,
אני מאיה גולדשטיין מבית הספר צהלה ,
אני רוצה להגיד לך שאתה בן אדם נורא מעניין ,
ואני חושבת שאתה בן אדם חזק .
הסיפור שלך מאד עצוב וקשה ואני חושבת שעמדת מול זה בגבורה ,
תודה רבה על שסיפרת לנו את סיפור חייך ,
נתת לי המון העשרות חדשות ,
אמנם ידעתי על השואה לפני כן ,
אבל אף פעם לא שמעתי סיפור כזה של בן אדם חזק כ " כ .
הסיפור שלך נגע לי בלב ,
מקווה שתבוא לבקר שוב בכיליון עיינים .
תודה …
מאיה גולדשטיין בית הספר צהלה .
היי דוד ,
קוראים לי נטע גולדשטיין ואני בביה"ס צהלה , בביה"ס שסיפרת לנו את סיפורך .
רציתי להגיד לך שסיפור שלך מאוד ריגש אותי ונגע לליבי.
תודה רבה שבאת לבית ספרינו, במיוחד שזו הייתה הפעם הראשונה שלך מול ילדים שהיית בגיל שלהם בזמן השואה.
באהבה, נטע גולדשטיין ביה"ס צהלה ♥
דוד היקר ,
לפני כמה ימים הרצאת לנו בכיתה בבית הספר " צהלה " .
קודם כל , סיפרת את הסיפור מאוד יפה ומרגש .
סיפורך מאוד קשה אבל בכל זאת נורא מעניין , התרגשתי נורא .
בזמן שסיפרת לנו את סיפורך בכיתה חשבתי על כמה שאני רוצה כבר לקרוא את הספר שלך .
אז החלטתי שאני באמת אקרא אותו ואני בטוחה שאני " ייהנה " , אתרגש ובטוח שאבכה .
אתה בן אדם מאוד מעניין ומרגש .
לעולם לא שמעתי על בן – אדם כה חזק שעבר את תקופת השואה במצבים כאלו קשים וכואבים , כמוך .
בהצלחה עם הספר ועם האתר ,
מקווה שתבוא לבקר שוב בבית ספרנו .
תודה רבה שסיפרת את סיפור חייך .
נועה גרוס
בית – הספר צהלה
דוד,
ביום שישי שעבר ביקרת בבית ספר צהלה והרצאת על מה שעברת בשואה.
ההרצאה שלך הייתה מאוד מעניינת ומרגשת…
אני חושבת שהסברת לנו בצורה מעניינת ומובנת…
המורה שלנו הקריאה לנו חלק מן הספר שלך ואני חושבת שהוא מאוד מעניין ואני רוצה מאוד לקרוא את הספר…
אני תמיד אזכור את סיפורך המעניין…
דוד,
סיפור חייך מאוד ריגש אותי ונגע לליבי.
אני מאוד שמחה ורוצה להודות לך על ההזדמנות שניתנה לי לפגוש אותך ולשמוע ממך את הסיפור.
המון תודה על שבאת לביה"ס והרצת לכיתה.
אני בטוחה שכל ילדי הכיתה וגם אני התרגשנו ולמדנו דברים חדשים.
המון המון המון תודה על הכל, קימי =)♥
דוד, אתה היית בבית ספר שלנו בית ספר צהלה שבתל אביב. אתה הרצאת לנו על כל הדברים שעברת שם.
הסיפור שלך היה נורא מרגש ועצוב ואני רוצה לשאול אותך שאלה: איך הצלחת להשתקם בארץ ישראל?
אני רוצה להודות לך על כך שבאת להרצות לנו על על הדברים שחווית אני יודעת שאתה נורא התרגשת.
מקווה שתקרא ותענה.
מאיה.
דוד,
אני יעל מבית הספר צהלה בתל אביב. ביום שישי שעבר הרצאת בבית הספר שלנו על מה שעברת בשואה.
ההרצאה שלך הייתה מאוד מעניינת ומאוד מרגשת.
היום, שמענו בקול חלק מן הספר שלך, וכשהקריאו אותו ניסיתי לדמיין את ההמשך.
אני ממש רוצה לקרוא את הספר שלך וחושבת שהוא מאוד מעניין.
אני תמיד יזכור את סיפורך וסיפור משפחתך ומקווה שכמה שיותר אנשים יקראו וישמעו על הסיפור שלך.
תודה רבה שהרצאת בבית הספר שלנו,
יעל מבית ספר צהלה
שלום דוד,
שמי הוא אלי לידנר מבית הספר צהלה.
הרצעתך היתה מרתך במיוחד.
וההקרות איתך ריגשה אותי מאוד.
המפגש איתך לימד אותי המון והאשיר את הידע שלי.
הסיפור שלך היה סיפור מיוחד ומרגש,
הוא לא כמו כל סיפור פשוט רגיל ושטחי…
ומה שהיה מיוחד ומרתק במיוחד הוא זה ששמעתי את הסיפור ממישהו שהיה שם שראה את הכל וחווה את הסבל.
תודה רבה על הכל!
אלי
שלום דוד,
אני ליאן מבית הספר צהלה.
אני רוצה להודות לך על המפגש איתך,
הוא מאוד ריגש אותי.
המפגש איתך נתן לי נקודת מבט נוספת על השואה.
המורה שלנו קראה לנו את ההקדמה של סיפורך ,
היא הייתה מאוד מרגשת.
יום טוב.
לדוד היקר ,
קודם כל אני רוצה לומר לך תודה על כך שהסכמת לבוא אלינו לכיתה ולספר לנו את סיפור חייך .
הרצאת לנו בצורה מאוד מרתקת ומעניינת ומרגשת !
אני רוצה לומר לך ממניי אישית שגם לי יש משפחה שנספתה בשואה ולא הצלחתי לראות אותם ולהכיר אותם מלבד סבא רבא שלי שמת בעודי בת שנה אך הוא לא עבר את השואה , הוא עבר לישראל כשהתחילה השואה והציע למשפחתו לבוא לבוא איתו אבל הם לא הסכימו כי מצבם הכלכלי שלהם היה טוב והם חיו חיים טובים , ואז התחילה השואה והם מתו .
כשסיפרת לנו שכשנגמרה השואה ובאת לארץ ישראל ניסית להיות כמו אלו שכבר היו שם . זה גרם לי קצת לחשוש שאולי המשפחה שלי לא התנהגה יפה וחשבה שעברת שם משהו שהוא פשוט מאוד .
אז קודם כל , גם אם כן וגם אם לא אני מצטערת גם בשמי וגם בשם סבתא רבא שלי וסבא רבא לי .
סיפוריך היו מאוד מרגשים ואף בכיתי רוב הפעמים . העשרת את הידע שלי על השואה מאוד . שמעתי המון סיפורים על השואה . קראתי המון ספרים ראיתי ספרים שמעתי סיפורים אבל אף פעם לא עברתי באמת הרצאה של ניצול שואה שבא וסיפר לנו את סיפור חייו במיוחד בשבילנו וגם אנחנו הראשונים !!!!
אני לא יודעת אם גם אני הייתי מצליחה לעבור את השואה ולהישאר בחיים במיוחד כמו בסיפור שלך ! אני עדיין לא מאמינה ולא קולטת שאני עכשיו יושבת וכותבת לך .
כשישבתי עם אמא שלי וסיפרתי לה את כל הסיפור שסיפרת לנו ועל הספר שכתבת ועל השם שלו ואת הסיבה לשמו היא אמרה לי שהרבה היו מתביישים על כך , ושזה נורא משפיל .
אבל אני דווקא חושבצ אחרת . אני חושבת שמי עבר את השואה הוא מישהו חזק , מישהו גיבור , מישהו שלאחר מותו יזכרו אותו בתור מישהו טוב לב , חזק וגיבור ! תמיד תמיד כשאני שומעת/קוראת סיפורים על השואה אני בוכה . מפני שזה נורא מרגש אותי !
אני מאוד שמחה שיצא לך לבוא אלינו לכיתה ולהרצאות לנו על סיפור חייך , אני מאוד התרגשתי ואני יודעת שגם אתה . סיפורך היה לפעמים מפחיד , לפעמים מוזר , לפעמים : "איך הצלחת לעשות את זה ?" , אבל למשך כל הסיפור הוא היה מרגש מאוד !!! שוב , אני שמחה שיצא לנו להיפגש ולשמוע את סיפור חייך !
באהבה – עמית חדד כיתה ו'2 בית ספר צהלה
דוד היקר
קראתי את ספרך . כמה אומץ צריך כדי לשוב לאותם ימים ולילות ארוכים וקשים , לאותן חוויות נוראיות .
ובכל זאת , התגברת , החלטת לא להדחיק, לספר ואף לכתוב .
הסיפור שלך חשוב ביותר : הסיפור האישי שלך מעיד על השנאה שאין לה גבולות – לא גבול של עוצמה ולא גבול של מדינה .סיפרת על ההסתה בכפר שלך ,שלא נעצרת. ונוכחת לדעת שההעולם שתק .
השמדת העם היהודי לא היתה מתאפשרת לולא הסיוע של מדינות רבות באירופה.
נתנחם בעובדה שכיום יש לנו מדינה, עם צבא חזק ולא נאפשר לשום מדינה להשמיד אותנו.
בברכה
דוד אלעזר