תם, כי סיימתי סוף כל סוף להעלות על הכתב את עיקר הזיכרונות שהחלטתי להביא לידיעת משפחתי, שלפני כן לא העזתי אפילו לדבר אודותיהם. יותר מכך, במאמצים רבים ניסיתי להימנע מלחשוב על כך. קרוב לוודאי שהיה זה סוג של הרדמה, אמנזיה, על מנת להקהות את הכאב שאחרת לא היה נסבל.

עיקר הקושי היה בכתיבת הפרק על השואה האישית שלי. לא יכולתי לחזות מראש את אשר אחוש בעת כתיבת הקורות אותי בימים הטרופים והנוראים ההם. חזרתי להרגיש בכל חושיי, רמ"ח אבריי ושס"ה גידיי את כל הכאב והעצב כאילו זה קורה בהווה ויותר מכך.

לא נשלם, כי לא העליתי את כל-כולם של זיכרונותיי הקשים מנשוא, מחשבותיי הרבות מספור ורגשותיי המעורבים כמערבולת. אילו כן ניסיתי לעשות זאת, קרוב לוודאי שלא הייתי מסיים כתיבה זו בימי חיי.